אבחון אהלרס-דנלוס (EDS) והפרעות גמישות יתר (HSD)

מרכיב מרכזי באבחון ב-hEDS או הפרעת HSD הוא מידת הגמישות של המפרקים, כפי שנבדקת פיזית על ידי איש מקצוע. איש המקצוע (לרוב רופא/ה או פיזיותרפיסט/ית) בודק/ת את טווח התנועה של המפרקים לפי פרוטוקול מוגדר שעל בסיסו הוא קובע את מידת הגמישות. על איש המקצוע להקפיד על זהירות מתבקשת במהלך הבדיקה כדי לא למתוח את המפרקים יתר על המידה ולגרום לנזק. באותה מידה, לאנשים שמעוניינים לבדוק את מידת הגמישות שלהם עצמאית מומלץ להיות זהירים בטווח התנועה על מנת להימנע מפציעה.

מדד האבחנה המסורתי והמקובל הוא סולם בייטון, המגדיר אילו מפרקים כלולים בבדיקה ומאפשר מתן ציון (Beighton Score). ציון חיובי בסולם בייטון הוא מרכיב הכרחי בקריטריון האבחנה של אהלרס-דנלוס מסוג גמישות יתר (hEDS).

​

ציון בייטון חיובי:

• בילדים ומתבגרים (עד גיל 18) - לפחות 6 נקודות.

• במבוגרים עד גיל 50 - לפחות 5 נקודות.    

• במבוגרים מעל גיל 50 - לפחות 4 נקודות.

​

חשוב לדעת שעל אף שסולם בייטון הוא המדד המגדיר את הקריטריון לצורך אבחנה, הוא מהווה רק מדד אחד למדידת גמישות יתר. הוא כולל מספר מצומצם של מפרקים ומחריג מפרקים אחרים רבים, באופן העלול לייצר תמונה לא מייצגת של גמישות היתר של האדם אם מסתמכים רק עליו. לכן, במהלך האיבחון הקליני נוהגים להיעזר גם בסולם בולבנה, שכולל מפרקים נוספים, וכן, בבדיקה עצמאית של מפרקים מסוימים בגוף, אך אלה אינם חלק רשמי מקריטריון האבחון.