top of page

הטיפול הפיזי באהלרס-דנלוס

מידע כללי

מזל טוב! הגעתם לאחד העמודים החשובים ביותר באתר, עם כל מה שצריך לדעת על טיפול גופני בתסמונות גמישות יתר.

 

כשעוסקים בפעילות פיזית יש להקפיד על דגשים מיוחדים שמתאימים לתסמונות, וחריגה מהם עלולה להזיק לרקמת החיבור ולהחמיר את הכאבים והפציעות.

לכן העמוד מכיל מידע רב, אבל מומלץ מאוד לקרוא אותו לפני שמתחילים בסדרת טיפולים. כדאי מאוד לחלוק את המידע עם המטפל/ת.

אז הכינו לכם כוס קפה, התרווחו ושתהיה קריאה נעימה.

* תודה רבה לגב' שושנה ברג, פיזיותרפיסטית מומחית לאהלרס-דנלוס, על הייעוץ המקצועי.

* הערה לגבי מינוח- עבודה גופנית חשובה לכל הסובלות/ים מתסמונות רקמת חיבור וגמישות יתר, ובמיוחד לתת הסוג גמישות יתר של אהלרס-דנלוס (hEDS). כדי לקצר במילים השתמשנו במינוחים "אהלרס-דנלוס", "תסמונות" או "גמישות יתר" אך דעו שהכוונה היא לכל מי שמאובחנות/ים בתסמונות.

לחצו כאן להדפסת PDF

המנגנון המפרקי

המנגנון המפרקי

הטיפול המרכזי שמביא להפחתה ומניעה לטווח ארוך של כאב מפרקי באהלרס-דנלוס והפרעות גמישות יתר הוא טיפול גופני, אבל הוא לא מתייחס רק לחיזוק. יותר נכון לקרוא לו למידה גופנית, כיוון שאנחנו מלמדות/ים את הגוף לנוע באופן תקין וללא דפוסי תנועה לקויים. הלמידה משלבת עבודה עם שרירים, נשימה, מערכת העצבים המרכזית ומערכות גופניות נוספות.

למה ככה?

בגוף רגיל, רקמת החיבור אלסטית מחד אך חזקה מאידך, ומאפשרת לגידים ולרצועות לייצב את המפרקים. השרירים מסייעים גם הם ויודעים מתי ובאיזו עוצמה לעבוד.

אך באהלרס-דנלוס, הגידים והרצועות חלשים ולא עומדים בעומס שמופעל על הגוף, ומתקשים למלא את תפקידם המייצב. כתוצאה מכך, המפרקים הופכים להיות תנועתיים מדי ולא יציבים, ונוצרות פציעות כמו קרעים מיניאטורים בגידים, מתיחת רצועות, דלקות, תתי פריקות ופריקות, ולעתים גם קרעים גדולים ושברים.  

תנועתיות היתר של המפרקים גורמת לכל מערכת השריר-שלד לתפקד באופן לקוי, כיוון שמפרק תנועתי מדי גורם לשרירים שמסביבו לפצות על כך בזמן ובמקום הלא נכון, וכיוון שהגוף הוא מערכת אחת- זה משפיע הלאה על מפרקים ושרירים נוספים.

כך נוצרות תבניות הליכה, תנועה ואפילו ישיבה לא נכונות- לרוב בלי שנשים לב לכך ועם קשרים שאנחנו לא מודעים להם. יצא לכן/ם לגלות שקשת כף הרגל קורסת פנימה וגורמת לכאבים בברך ואפילו באגן? או שנתפס לכם העורף ופתאום קשה לכם לדבר? אולי ניסית לעשות תרגיל לרגליים ובמקום זאת נתפס לך הגב? אלו רק כמה דוגמאות לדפוסי תנועה לקויים של הגוף שגורמים לחוסר איזון, פציעות וכאבים.

עבודה רק על חיזוק שרירים, מבלי מתן תשומת לב לייחודיות המאפיינת את הגוף האהלרס-דנלוסי, עלולה להנציח את הדפוסים הקיימים וליצור נזק נוסף כתוצאה מעומס.

לכן, החלק המרכזי והרבה פעמים הראשון בטיפול הפיזי לאהלרס-דנלוס, הוא ללמוד כיצד להחזיר למפרקים שליטה. שליטה מורכבת מטווח תנועה ומנח בריאים, וויסות כוח שרירים, פרופריוספציה ועוד- וכולם יחד תורמים ליציבות המפרקים. לאחר ביסוס שליטה, מתאפשר לחזק יותר ויותר את השרירים תוך שמירה על אותם דגשים. וכך כאשר השרירים גם בשליטה וגם חזקים- הפציעות והכאב פוחתים. 

כמו מצבים כרוניים רבים, ההתמודדות עם התסמונת מצריכה התייחסות הוליסטית שמדגישה גם תזונה, שינה ובריאות מנטאלית מיטביות, אך הלמידה כיצד להפעיל את גופנו באופן נכון היא מרכיב מרכזי ועיקרי בטיפול בנו. אם נזניח אותה לא נוכל לצפות לשינויים מתמשכים.

 

הטיפול שלרוב יומלץ להתחיל בו הוא טיפול פיזיותרפיה ו/או הידרותרפיה. חשוב שאלו ייעשו אצל איש/ת מקצוע שיש לה מומחיות או ניסיון משמעותי עם התסמונת, או נכונות ללמוד ולקבל הדרכה בנושא. הטיפול נעשה באופן מיוחד, שונה מהותית מפיזיותרפיה או טיפולים אחרים הן בעוצמה, הן בסוגי ההתערבויות והן באורך הטיפול (שהנו ארוך יותר מטיפול רגיל).

לאחר שיפור בסיסי יומלץ לכן/ם לשלב טיפולים ו/או פעילויות גופניות נוספות שישמרו ויפתחו את ההישגים שהגעת אליהם. תחזוקת הגוף באופן תדיר, לאורך כל החיים, היא הכרח עבורנו לשמירה על הגוף ומניעת הידרדרות.

חשוב לדעת לפני

רגע לפני - דברים שחשוב לדעת לפני תחילת טיפול

התייחסות אישית:

מכיוון שהתסמונת הטרוגנית ומשפיעה בצורה שונה על אנשים שונים, הטיפול צריך להיות מותאם לכל מטופל/ת באופן אינדיבידואלי. אין מטופל גמישות יתר עם תסמינים זהים- לא כולן חוות יציאה של מפרקים מהמקום, לא לכולם יש דלקות אקוטיות חוזרות, לא אצל כולן יש עליית דופק בשינוי תנוחה. לכן בטיפול שלך תחזקו את המפרקים והתפקודים הפגועים אצלך.

התייחסות מקיפה:

למרות האמור בסעיף הקודם, ישנם מאפיינים משותפים לרובנו כמו ליקויים בפרופריוספציה, טווחי תנועה גדולים מידי, "זיופים" בהפעלת כוח שריר ועוד. לכן לצד ההתאמות האינדיבידואליות חשוב שתוודאו שהטיפול כולל התייחסות לכלל ההיבטים הללו ולא רק תרגילים למפרק מסוים, וזאת כדי ללמד את הגוף איך לפעול כמערכת, ובצורה תקינה.

הימנעות מפציעה:

מכיוון שהגידים והרצועות שלנו נפצעים בקלות ממאמץ מינימלי, אנו מעוניינים למנוע עד כמה שניתן פציעה שנגרמת כתוצאה מהטיפול, בין אם שמת לב אליה ממש במהלכו או שהכאב מתעורר רק שעות או יום-יומיים לאחר הטיפול. זכרו שהימנעות מוחלטת מכאב לא אפשרית וזה טבעי ובסדר. אך חשוב לדעת שסולם המאמצים בטיפול ב-EDS/HSD הוא הדרגתי הרבה יותר מאשר בטיפול הסטנדרטי, ובאופן שלא הולך ראש בראש עם הכאב. כלומר- גישות נוסח "no pain no gain" לא רלוונטיות לטיפול הזה. היעדים צריכים להיות מנוסחים בהתאמה וקשיבות למצב הגופני והסיבולת, ועליה זהירה ביותר בדרגת הקושי (pacing- שננו את המושג). הדימוי המתאים ביותר לטיפול מסוג זה הוא ריצת מרתון ולא ריצת ספרינט (אם נשהה לרגע את המחשבה שאולי זה לא דימוי מתאים אחרי הכל ;)). אמנם, אם אתם/ן מטופלות במסגרת קופת החולים תקבלו מכסה קצובה של פגישות, אך עדיף לנצל אותן באופן שיתרום ולא יפגע, ולנסות לקבל טיפולים נוספים עם סיום הסדרה.

מציאת מטפל/ת מתאימ/ה:

זהו התנאי החשוב ביותר, שמאפשר את קיומם של שלושת הסעיפים הקודמים. גם אם אתן/ם חייבים לקבל את הטיפול בקופת חולים, מצאו מטפל/ת שתהיה פרטנרית שלכן ותהיה מוכנה ללמוד על התסמונת והמורכבות שלה. הטיפול הוא חוויה משותפת של ניסוי, טעייה ותיקון מתמידים, והוא מחייב ראש פתוח ויחס מכבד וסקרני מצד המטפל. טיפול שגוי- עוצמתי מדי, מכאיב, שמעמיס על הגוף מאמצים לא מותאמים- יכול לגרום לכם נזק, ואכן עשה כך עבור רבים מאיתנו בעבר. לכן אין לנו איך להדגיש זאת מספיק- מצאו מטפל שהוא חבר! אם אינכם מרגישים שהמטפל קשוב מספיק- מומלץ לחפש אחד אחר.

עקרונות העבודה הגופנית

עקרונות העבודה הגופנית

כמי שפיתחו הרבה דפוסי תנועה לקויים במשך חיים שלמים יש הרבה על מה לעבוד, זמן ארוך יותר עד להרגשת שיפור, ועקרונות עבודה ייחודיים לטיפול בתסמונת. נזכיר שוב שכל אחת/ד שונה ולא כולנו נזדקק לאותו הטיפול, אך אלו כמה דגשים כלליים:

  • למידת שליטה וטווחי תנועה בריאים:

אנחנו לומדות/ים לעשות פעולות או תרגילים בטווח התנועה המועדף של כל מפרק, כלומר לא בתנוחה הכי גמישה שהוא יכול להגיע אליה. כאשר המפרק נע בטווח מוגזם, השרירים המייצבים שלו לא מצליחים לייצב אותו, ושרירים אחרים מתגייסים לפצות- שרירים גדולים שמטרתם להניע את המפרק ולא לייצב אותו. התוצאה היא עומס על הגידים והרצועות ופציעה פוטנציאלית שלהם, כאב מפרקי ושרירי עקב הפיצויים (לעתים מורגש כספאזם, קשיון שרירים) והמשך ההגבלה התפקודית. למידת הטווח הנכון למפרק מאפשרת לשלוט בתנועה שלו ולהפעיל את השרירים הנכונים ללא עומס ועם הרבה פחות או ללא כאב.

  • חיזוק שרירים:

שריר שעושה את עבודתו נאמנה תורם ליציבות המפרק והפחתה בכאבים. אבל בהמשך לסעיף הקודם, ב-EDS/HSD חוזק השריר לבדו לא מעיד על תקינות התפקוד של המפרק. שמת לב למשל שהשרירים שלך דווקא חזקים ובכל זאת יש כאבים ופציעות, והרגשה שהכל לא במקום? אצלנו יש חשיבות עליונה להבחנה בין סוגי השרירים וההתייחסות בהתאם בטיפול. השרירים המייצבים של המפרקים שלנו נחלשים עקב ההפעלה בטווחי תנועה גדולים מדי והם אלה שלרוב יצריכו חיזוק בשלבים ראשוניים. השרירים המפצים, הגדולים יותר, צריכים דווקא ללמוד להרפות בזמן שהשריר המייצב עובד, כדי להפסיק את הפיצוי. "חיזוק" כמו שאנחנו מכירים מתרגילי כוח, פילאטיס, משקולות וכו' יכול להתקיים בבטיחות ובלי פציעות רק כשכל שריר יודע את תפקידו.

  • תיקון דפוסי תנועה לקויים:

לעתים במהלך הטיפול מגלים שברך כואבת יכולה להמשיך לכאוב גם אחרי עבודה על השרירים שתומכים בה. אחת הסיבות לכך היא שהגוף פועל כמערכת ושפעולתו של מפרק אחד תלויה במפרקים הסמוכים לו. כאשר אחד או יותר מהרכיבים בשרשרת לא פועל כמו שצריך, עלולים להיווצר דפוסי תנועה לא מיטביים כמו הליכה לא יציבה, אחיזה מאומצת מדי שגורמת לכאבים, קימה לא יציבה מהכיסא, ועוד. לאורך זמן עלולים להיווצר נוצרים פיצויים לא רק של שריר בודד אלא של גפה או איבר: פעולות עודפות של איברים ש"מתגייסים" לחפות על מה שמתקשה לעבוד. מטרה חשובה של הטיפול היא לזהות את כל אותם דפוסים לא מיטביים ואת הגורמים להם, ולתקן אותם. למשל, לבדוק גם את מפרקי הירך והקרסוליים/כפות הרגליים כאשר עובדים על ברכיים לא יציבות, כי ייתכן שהפלטפוס ברגל או הירך שנוטה פנימה מושכים אותן כל אחד לכיוונו ומונעים שיפור.

  • לימוד ויסות שרירי:

מרכיב נוסף בכאב באהלרס-דנלוס הוא הפעלת כוח השריר באופן שגוי- חזק מידי, חלש מידי, או לא בתזמון הנכון. זו עוד סיבה לכך ש"חיזוק שרירים" הוא מושג כללי מדי, וההתייחסות צריכה להיות לא רק לבניית הכוח אלא גם לוויסות ולשליטה בו.

נקודה חשובה על הרפיית שרירים: השרירים שאנחנו חווים כ״תפוסים״ עלולים להיות למעשה ב- spasm, שכמו שתיארנו היא מעין התכווצות חזקה שנובעת מהניסיון של שרירים לפצות על חולשת הרצועות והגידים. יש שבוחרות/ים להשתמש באמצעי הקלה לנוקשות שרירים (בין אם גופניים, כמו עיסוי, או תרופתיים) אך חשוב לדעת שאלו מסייעים לרוב לטווח קצר בלבד. בנוסף יש להיות ערים להשפעה של עיסויים או חומרים מרפי שרירים על המפרק, שעלולים להגביר את הכאבים כיוון שהם לוקחים מהם כליל את הכוח לייצב. הקדישו תשומת לב זהה גם לתופעות לוואי מגבירות מתח שריר וכאב בעקבות זאת.  

  • מתיחות או לא להיות?

אחת השאלות שחוזרות על עצמן בהקשר לתרגול היא האם לבצע מתיחות או לא. כדאי לקבל הנחיות מהגורם המטפל אך נסביר לגבי המנגנון של מתיחות בהקשר של התסמונות: מתיחות אומנם מתבצעות במטרה להשפיע על השרירים, אך בקצה כל שריר יש גיד שמחבר אותו לעצם, ולכן המתיחה מותחת גם אותו ומשפיעה לרעה על יכולתו לשאת עומס, אם היא נעשית באופן קבוע (אגב, זה בדיוק מה שקורה כשאתן/ם יושבים בתנוחה האהובה עליכן/ם של ישיבה מזרחית מוגזמת, שבסבירות גבוהה כוללת תחושת מתיחה נעימה של הרגליים הגמישות שלכן/ם).

  • לימוד פרופריוספציה:

מאפיין מרכזי של התסמונת הוא ליקוי בפרופריוספציה, שהיא אחד מהחושים שלנו. זוהי היכולת הטבעית של הגוף לחוש את עצמו באופן שוטף ובלתי מודע, הן ביחס למרחב והן באופן פנימי. בין היתר זו היכולת לדעת היכן ממוקמים האיברים השונים, באופן אינטואיטיבי ומבלי להסתכל בהם, והיכן נמצאים עצמים שונים במרחב ביחס אלינו. אם אתן מסורבלות, תמיד נתקלים ברהיטים ונופלים לכן חפצים מהידיים- תוכלו להבין בקלות מהי פרופריוספציה לקויה. אולם למעשה זהו תפקוד מורכב ביותר שקשור בחיישנים שנמצאים בשרירים ובגידים, וכן ברכיבים של מערכות העצבים, הראיה, שיווי המשקל ועוד. לענייננו רלוונטי לדעת ששיפור הפרופריוספציה חיוני לתפקוד המפרקים והפחתת הכאב, ושהתרגילים שאתם מקבלים צריכים להיות מותאמים ליכולות הפרופריוספטיביות שלכם.

  • יציבה ושיווי-משקל:

יציבה ושיווי משקל קשורים לפרופריוספציה, לחוזק שרירי הליבה, לתפקוד השרירים המייצבים ועוד, וכולם בתורם קשורים לתפקוד המפרקים. 

  • לימוד ביומכניקה נכונה:

זהו בעצם סיכום של כל הסעיפים שנסקרו. "ביומכניקה נכונה" משמעותה תנועה מסונכרנת, מווסתת, מתואמת ומודעת של כלל מרכיבי מערכת השריר-שלד שלנו אלה עם אלה. אם נפרוט זאת לדוגמאות קונקרטיות, זו יכולה להיות יד שלומדת לבצע פעולות במנח תקין של האמה והאצבעות, שרירי ירכיים שלמדו לפעול בלי להעמיס על גידי המפשעה או עצב הירך, ובתזמון נכון שמונע פיצויים מהגב, או הליכה תוך פיזור משקל נכון בין הרגליים.

  • פרקי זמן למנוחה (החלמה) בין טיפולים:

זוהי נקודה חשובה ביותר שחשוב להיות מודעים לה. בגלל שבריריותה של רקמת החיבור יש לאפשר לה לנוח מספיק מהמאמץ בין טיפול לטיפול. תכננו את הזמן שלכן/ם באופן שיתרום לבניית הכוח מבלי להעמיס ולפגוע בכן/ם.

התייחסויות נוספות

טיפולים ועזרים נוספים:

  • הידרותרפיה:

הידרותרפיה הינה תרגול וטיפול גופניים בתוך בריכה, והיא עשויה להועיל לחלק מהסובלות/ים מהתסמונות. בזמן שהייה במים, הגוף מאבד עד כשני שליש ממשקלו, מה שגורם להפחתת עומסים ממערכת השריר-שלד ומאפשר לחזק את הגוף עם פחות פציעות לרקמת חיבור. כאשר התרגול נעשה בבריכה טיפולית, למים החמימים יש אפקט נוסף על תחושת הכאב ועל התחושה הכללית- לרובנו פשוט נעים ומרגיע לשהות במים כאלה, ויש לזה השפעה מיטיבה על התרגול. הדגשים הטיפוליים שפורטו לגבי העבודה ביבשה תקפים באותה מידה גם לטיפול במים. 

הערה חשובה: לעתים חוסר המשקל יוצר תחושת שחרור כה גדולה עד כי מרגישים שאפשר לתרגל הכל. הסכנה בתחושה זו היא תרגול עוצמתי מידי שיוביל לפציעות ולהגברת הכאבים. לכן גם בבריכה מומלץ להתחיל בקטן עם תרגילים שאולי יראו עדינים מידיי בהתחלה, ולבדוק איך אתן/ם מגיבות. יש לבצע pacing באותו אופן עדין והדרגתי שאתם רגילים אליו בתרגול מחוץ לבריכה.

  • תחלואות נלוות:

חלק מהתחלואות הנלוות כרוכות בתסמינים שניתן ורצוי לעבוד עליהם במסגרת הטיפול הפיזיותרפי. למשל, מטופלות/ים עם דיסאוטונומיה יירוויחו שיפור בתסמינים כתוצאה מחיזוק שרירי הגפיים התחתונות, ומטופלות/ים עם כאב ב-TMJ (המפרק הלסתי-רקתי) יוכלו לעבוד על שרירי הלסת שלהם. יש ליידע את הפיזיותרפיסט/ית לגבי התסמינים שקשורים לתחלואות נלוות ולשלב אותם בתוכנית הטיפול.

  • טכניקות מנואליות:

חלק מחברות/י הקהילה מספרים על תחושת הקלה מסוגים מסוימים של עיסויים ומניפולציות, אולם יש לעשותם בהנחיית איש/ת מקצוע עם ניסיון בתסמונת. שיטות אלו כדאי לבצע רק במקביל ללמידה הגופנית הייעודית לתסמונת, כדי שהגוף ילמד להשתפר בעצמו (וכדי למנוע החמרה שנובעת מהרפיית יתר).

  • קינזיו-טייפינג:

עוד אביזר בשימוש מקובל בקרב הקהילה הוא קינזיו טייפ: סרט דביק. מטרתו היא לייצב את המפרק מבלי לקבע אותו לגמרי כמו סד, שלאורך זמן תורם לניוון של תפקודי גידים ושרירים. כאשר ההדבקה מתבצעת באופן מותאם, עשויה להיות מורגשת הקלה. ישנם סרטוני הסבר רבים ביוטיוב, מה שמאפשר לנו לסייע לעצמנו בזמן אמת. מומלץ לקבל הדרכה להדבקה מפיזיותרפיסט/ית מנוסה.

  • פעילות בתנועה:

סעיף כמעט אחרון ומאוד חביב. כשחיים עם התסמונות, תנועה הופכת לעתים לאתגר משמעותי בגלל הכאב. אולם חשוב מאוד שנזכור שהגוף האנושי לא נועד להישאר במקום אחד ובתנוחה אחת למשך זמן רב- גם כשיש קשיים אובייקטיביים, כמו אצלנו. נכון, הכאב ממנו אנחנו סובלים מגביל את התנועה ואף מפתח אצל חלקנו פחד מלעשות תנועות שיכאיבו לנו. אבל חשוב לדעת שהימנעות מתנועה מגבירה את הדרדור הגופני ואת הכאב. לכן, תנועה שגרתית היא משימה חשובה לא פחות עבורנו מהלמידת הגופנית! היא תורמת לזרימת דם תקינה, כשירות גופנית, ותהליכי ריפוי ובנייה של הגוף.

ההעדפה היא למצוא פעילות תנועתית מותאמת ליכולות בהתייעצות עם איש/ת מקצוע, ולעסוק בה מספר פעמים בשבוע עם עקרונות ה-pacing המוכרים. פעילויות שחברות/י הקהילה מספרות שתורמות להן/ם הן למשל הליכה, הליכה במים, שחייה, פילאטיס וכו'. כדאי לקבל הנחיות לפעילות התנועתית מפיזיותרפיסטית/מאמנת עם היכרות עם התסמונת.

  • אביזרי עזר:

רבים/ות מאיתנו משתמשים באביזרים וטכנולוגיות שמסייעים לנו לתפקד ביום יום: מקלות הליכה, כיסא גלגלים, קלנועית, סדים למיניהם, הקלטות והכתבות במקום לחיצה על מקשים, אביזרי עזר לבישול, ועוד ועוד. ההשקפה האישית שלנו בנושא היא חד משמעית: אם השימוש בעזר מאפשר לכם לתפקד, ובלעדיו תיתקעו בבית או שלא תוכלו לבצע פעולות יום יומיות- כמובן שכדאי להשתמש בו! לצד זאת, דעו ששימוש ארוך טווח בחלק מהעזרים תורם להתנוונות היכולת הטבעית שלנו לתפקד בלעדיהם, ובמקרים מסוימים להמשך הכאבים. מכיוון שהשאיפה הכללית שלנו היא לשקם את התפקוד, חלק מהמאמץ יהיה לנסות, היכן שניתן, להשתחרר מההיסמכות על העזרים. לכן במסגרת הטיפול מומלץ להתמקד גם בשיפור תפקודים ספציפיים שיסייעו לנו בפעולות יומיומיות. 

ניתן לפנות לטיפולי ריפוי בעיסוק לצורך התאמת אביזרי עזר לשיפור התפקוד. קראו כאן בהרחבה על ריפוי בעיסוק ואביזרי עזר.

הכאב ואנחנו

הכאב ואנחנו:

כפי שמסתבר מהכתוב, הטיפול בתסמונות מצריך שינוי גישה, למידה עצמית, למידה של המטפל/ת אתכן/ם ואת התסמונת, והרבה הרבה סבלנות. נשארה רק שאלה "קטנה" אחת:

איך מתרגלים עם כל הכאב הזה?

הזכרנו למעלה שגישה שהולכת ראש בראש עם הכאב אינה מתאימה לטיפול בתסמונת, אך למעשה הקשר בין הכאב ליכולת לתרגל (ובאופן כללי, לתפקד) מורכב יותר, וקשור הן למאפיינים של התסמונת והן לאופן שבו המוח שלנו מעבד כאב. אומנם נכון שחוסר היציבות של רקמת החיבור שלנו גורמת לפציעות חוזרות שמייצרות תחושות כאב אקוטי, כרוני, ולעיתים אף עצבי, ואין עוררין על המקור הפיזי שלהם ועל ההגבלה שהם מייצרים עבורנו. אך לצד זאת, הכאב הכרוני שלנו (שמוגדר ככזה כאשר הוא נמשך מעל שלושה חודשים) עלול להיות מורכב לא רק מנזקים חוזרים לגידים או רצועות, אלא גם משיבוש באופן שבו מערכת העצבים שלנו מעבדת גירויים ומפרשת אותם ככאב.

באופן כללי מאוד, אפשר לומר שהמערכת שאחראית לזהות סכנות (כלומר פציעות איברים/רקמות) ולהתריע כדי להגן עלינו מפניהן, יכולה להפוך להיות רגישה יתר על המידה ולפרש פציעות ככאב באופן תדיר מהרגיל, ולעיתים רבות אף להתריע גם כשאין פציעה כלל. אפשר להשוות זאת למערכת אזעקה ביתית שבמקור תוכנתה להתריע מפני פורצים, אבל עכשיו היא קצת השתגעה ומתריעה מפני כל זבוב שעובר מול החיישן.

הרגישות המוגברת הזו שיכולה להיווצר, מושפעת מגורמים רבים- פיזיים, גנטיים, רגשיים וסביבתיים, וכמובן שגם משנים רבות של דרדור בריאותי בלתי מאובחן. הרגישות הזו מהווה חלק ממעגל הקסמים השלילי שבו כאב גורם להימנעות מתנועה ולרגשות שליליים כלפי הכאב והשפעותיו, שגורמים בתורם לדרדור גופני, שמגביר את הכאב וחוזר חלילה.

EDS cycle of pain

זה המקום להדגיש שאין בהסבר שלמעלה כדי לטעון שמי שסובל מכאב כרוני למעשה מגזים והכאב "בראש שלו". הכאב הכרוני הוא לא רק אמיתי לחלוטין עם ביטויים נוירופיזיולוגיים, אלא שבתור מאובחני תסמונות גמישות יתר אנחנו סובלים מנזקים גופניים שמעוררים אותו שוב ושוב. אפשר לקרוא כאן עוד בהרחבה על ההבדלים בין סוגי כאב בתסמונת.

מה שחשוב לדעת, הוא שניתן להשפיע על מעגל הכאב, וככל שנבין יותר את הסיבות לו, כך נוכל יותר בקלות "להכניס רגל בדלת" ולשנות אותו לטובה. pacing נכון עושה זאת בכך שהוא מתרגל אותנו בפעילויות שהן מחזקות מצד אחד, אך מצד שני אינן מגרות את הכאב. כאשר הגוף מתנסה בחוויות כאלו, מתרחשת למידה: הן דרך תחושת הסיפוק וההישג, והן דרך שינויים נוירופיזיולוגיים חיוביים במערכת עיבוד הכאב. כך בהדרגה מערכת האזעקה מחזירה לעצמה את מידת הרגישות המתאימה, סף הכאב עולה ורמת הכאב פוחתת, ואיתה גם הקשיים הרגשיים. כשהתרגול מגביר את הכאב התוצאה הפוכה: הגוף והמוח מקבלים אישוש לחששותיהם ("מערכת האזעקה צדקה"), ההימנעות חוזרת והשיקום מתעכב. זו הסיבה ש: more pain = less gain.

האתגר המיוחד של הסובלות/ים מבעיות ברקמת החיבור הוא למצוא את שביל הזהב בין הימנעות מפציעה להימנעות יתר מפעילויות, בטיפול ובחיי היום-יום.

גם בתחום זה יש מקום ללמידה עצמית ואינדיבידואלית, אך שילוב המידע שלעיל כחלק מהטיפול, תוך קבלת הסברים והנחיות נוספים מהמטפל/ת, עשויה לקדם מאוד את שיקום המפרקים, הפחתת הכאב, שיפור מצב הרוח הכללי והחזרת תחושת השליטה לחייכם.

לקריאה כללית על מנגנון הכאב והמלצות קונקרטיות להתערבויות שישפיעו עליו לטובה, קראו את המדריך הנהדר לשיקום כאב של הפיזיותרפיסט ד"ר גרג ליהמן.

לחצו כאן להדפסת PDF של העמוד על טיפול גופני באהלרס- דנלוס

bottom of page