הטיפול הפיזי בתסמונת אהלרס דנלוס מתת סוג גמישות יתר (hEDS)

אז כפי שכבר הוסבר, הטיפול הפיזי צריך להיות מתון, עדין, הדרגתי בעוצמותיו ומותאם אישית. בתוך כך יש הרבה תפקודים שצריך לשפר, ועקרונות עבודה ייחודיים לטיפול בתסמונת. נזכיר שוב שכל מטופל שונה ולא כולנו נזדקק לאותו הטיפול, אך אלו הדגשים הכלליים:

​​

• עבודה בטווחי תנועה תקינים:

התרגילים השונים צריכים להתבצע בטווח התנועה התקין של כל מפרק, כלומר לא בתנוחה הכי גמישה שהוא יכול להגיע אליה. גמישות היתר של הרצועות והגידים, שגורמת לתנועתיות היתר של המפרקים, היא גורם משמעותי בכאב ובהגבלה התפקודית. לכן עבודה שרירית בטווח התנועה הנורמאלי (כלומר המצומצם יותר) של המפרקים מקנה להם את היציבות והחוזק החסרים להם.

• חיזוק שרירים סביב המפרקים הפגועים:

כמו שנאמר למעלה, שריר שעושה את עבודתו נאמנה מייצב את המפרק ותורם להפחתה בכאבים. חשוב לחזק את שני צדי הגוף באופן סימטרי כדי לא ליצור בעיות חדשות.

• חיזוק מפרקים סמוכים:

לעתים במהלך הטיפול מגלים שברך כואבת יכולה להמשיך לכאוב גם אחרי חיזוק של השרירים שתומכים בה. אחת הסיבות לכך היא שהגוף פועל כמערכת ושפעולתו של מפרק אחד תלויה במפרקים הסמוכים לו. לכן, פעמים רבות יהיה צורך לעבוד גם על מפרקי הירך והקרסוליים/כפות הרגליים כאשר עובדים על הברכיים, כי ייתכן שהפלטפוס ברגל או הירך שנוטה פנימה מושכים אותן כל אחד לכיוונו ומונעים שיפור.

• תיקון פיצויים ודפוסי תנועה לקויים:

בהמשך לסעיף הקודם, אפשר להבין ששרשרת מפרקים סמוכים מהווה יחידה שלמה- רגל, זרוע- ושהתנועה של היחידה תלויה בכל הרכיבים בשרשרת. כאשר אחד או יותר מהרכיבים לא פועל כמו שצריך, עלולים להיווצר דפוסי תנועה לא מיטביים כמו הליכה לא יציבה, אחיזה שגורמת לכאבים, קימה לא יציבה מהכיסא, ועוד. לאורך זמן נוצרים פיצויים, שהם תנועות לא נכונות על ידי איברים ש"מתגייסים" לחפות איפה שמשהו לא עובד כהלכה. מטרה חשובה של הטיפול היא לזהות את כל אותם דפוסים לא מיטביים ואת הגורמים להם, ולתקן אותם.

• לימוד שליטה שרירית:

בשלב הזה חלקכם אולי יגידו שדווקא יש לכם שרירים חזקים מאוד! ״אז למה עדיין יש לי כאבים?״ סיבה נוספת לכאב היא הפעלת השרירים באופן שגוי- חזק מידי, חלש מידי, לא בתזמון הנכון או לא השריר הנכון שדרוש לתנועה. לכן "חיזוק שרירים" הוא מושג כללי מדי שדורש דיוק, וההתייחסות צריכה להיות לא רק לפיתוח הכוח אלא גם לוויסות ולשליטה בו, הרבה פעמים אפילו להרפייה שלו.

נקודה חשובה בהקשר זה: פעמים רבות השרירים שאתם חווים כ״תפוסים״ נמצאים למעשה ב- spasm, מעין התכווצות חזקה מאוד שמהווה ניסיון של הגוף לייצב את המפרק הרופף באמצעות השרירים, במקום הרצועות והגידים. זהו מאפיין קלאסי של התסמונות, ופתרון הבעיה לאורך זמן לא יבוא בצורת עיסויים או מתיחות אלא בשינוי של דפוסי הפעלת הגוף. הרפיית יתר של השרירים יכולה אף להזיק כיוון שהיא לוקחת מהם את הכוח שמפצה על חולשת הגידים והרצועות.

• תרגילים מיטיבים ופחות מיטיבים:

חיזוק גופכם יושג על ידי תרגילים שונים שתקבלו מהמטפל שלכם. חשוב לדעת שבגלל גמישות היתר ושבריריותה של רקמות החיבור, יש סוגי תנועה מסוימים שהינם בטוחים יותר לסובלים מהתסמונות. אלו הם:

• תרגילים בחזרות מעטות

• תרגילים עם התנגדות קלה (עדיף כזו שנובעת מהגוף ולא ממכשירים)

• תרגילים איזומטריים, שבהם רק השריר עובד והמפרק לא זז. טוב במיוחד למצבי כאב בעוצמה גבוהה.

• תרגילים במעגל סגור- כלומר שהחלק החיצוני של הגפה נמצא במגע עם הרצפה/קיר (למשל סקוואט או הרמת אגן). פחות מומלץ לבצע תרגילים במעגל פתוח, בהם הגפה נעה בחופשיות באוויר ("אופניים", הרמת משקולות וכו׳).

גם כאן נדגיש שכל מטופל ויכולותיו, ובשיקול דעת והתייעצות עם המטפל ניתן להגביר את עצימות התרגול. אולם יש לעשות זאת בבקרה ולזכור שהמטרה שלנו היא לא להפוך לגלדיאטורים אלא לשקם את מערכת השריר-שלד שלנו ולמנוע פציעות נוספות.

• מתיחות או לא להיות?

אחת השאלות שחוזרות על עצמן בהקשר לתרגול היא האם לבצע מתיחות או לא. יש הרבה מחלוקות (שלא לאמר מיתוסים) לגבי התרומה של מתיחות לחיזוק, למניעת פציעה ולהרפיית שרירים. מבלי להיכנס לזה, נחזור לנושא שלנו: כבר ברור לכם שהגידים והרצועות שלכם נוטים להימתח יתר על המידה, באופן שמשפיע על יציבות המפרקים וגורם לפציעות וכאב. מתיחות אומנם מתבצעות על השרירים, אך בקצה כל שריר יש גיד שמחבר אותו לעצם, ולכן המתיחה משפיעה גם עליו (אגב, זה בדיוק מה שקורה גם כשאתם יושבים בתנוחה האהובה עליכם, שבסבירות גבוהה כוללת תחושת מתיחה נעימה של הרגליים הגמישות שלכם, ולכן מומלץ לחדול ממנה!). מאחר ואין עדיין המלצות רשמיות לכאן או לכאן, מומלץ לנקוט במשנה זהירות לגבי מתיחות, ואם מחליטים לבצע אותן יש לעשות זאת באופן עדין ומבוקר, רצוי בהתייעצות עם פיזיותרפיסט שמתמחה בתסמונת.

• חיזוק שרירי ליבה ושרירים מייצבים:

שרירי ליבה הם אותם השרירים שנמצאים במרכז הגוף שלנו- בבטן, בגב התחתון ובאגן. הם חיוניים לתפקודים חשובים של כל אדם, ואצלנו במיוחד הם מסייעים ליציבות, תנועה, ועוד מרכיבים שתקינותם חיונית לתפקודה של מערכת השריר-שלד. גם לשרירים המייצבים תפקיד חשוב בגופנו, כפי שמעיד עליהם שמם. בקצרה - אצל אנשים רבים וגם אצל מאובחני אהלרס-דנלוס/גמישות יתר השרירים המייצבים ושרירי התנועה הגדולים מתבלבלים בתפקידים ולא פועלים כמו שהם אמורים, מה שגורם לעומסים ולכאב. בטיפול חשוב להביא למודעות את ההבדל בין השרירים השונים וכיצד להשתמש בהם.

• לימוד פרופריוספציה:

מאפיין מרכזי של התסמונת הוא ליקוי בפרופריוספציה, שהיא אחד מהחושים שלנו. זוהי היכולת הטבעית של הגוף לחוש את עצמו באופן שוטף ובלתי מודע, הן ביחס למרחב והן באופן פנימי. בין היתר זו היכולת לדעת היכן ממוקמים האיברים השונים, באופן אינטואיטיבי ומבלי להסתכל בהם, והיכן נמצאים עצמים שונים במרחב ביחס אלינו. אם אתם מסורבלים, תמיד נתקלים ברהיטים ונופלים לכם חפצים מהידיים - תוכלו להבין בקלות מהי פרופריוספציה לקויה. אולם למעשה זהו תפקוד מורכב ביותר שקשור בחיישנים שנמצאים בשרירים ובגידים, וכן ברכיבים של מערכות העצבים, הראיה, שיווי המשקל ועוד. לענייננו רלוונטי לדעת ששיפור הפרופריוספציה חיוני לתפקוד המפרקים והפחתת הכאב, ושהתרגילים שאתם מקבלים צריכים להיות מותאמים ליכולות הפרופריוספטיביות שלכם.

• יציבה ושיווי-משקל:

יציבה ושיווי משקל קשורים לפרופריוספציה, לחוזק שרירי הליבה, לתפקוד השרירים המייצבים ועוד, וכולם בתורם קשורים לתפקוד מפרקים. לכן הטיפול צריך להתמקד גם בשיפור היציבה ושיווי המשקל כחלק מחיזוק המפרקים הפגועים.

• לימוד ביומכניקה נכונה:

זהו בעצם סיכום של כל הסעיפים שנסקרו. בהקשר הכללי, "ביומכניקה נכונה" משמעותה תנועה מסונכרנת, מווסתת, מתואמת ומודעת של כלל מרכיבי מערכת השריר-שלד שלנו אלה עם אלה. אם נפרוט זאת לדוגמאות קונקרטיות, זו יכולה להיות יד שלומדת לבצע פעולות במנח תקין של האמה והאצבעות, שרירי ירכיים שלמדו לפעול בלי להעמיס על גידי המפשעה או עצב הירך, או הליכה תוך פיזור משקל נכון בין הרגליים. הפרדת תנועות היא מרכיב אחד בלמידה וכך גם לימוד מנחים תקינים, ושוב- כל מטופל לפי צרכיו.

• פרקי זמן למנוחה (החלמה) בין טיפולים:

זוהי נקודה חשובה ביותר שחשוב ליישם. בגלל שבריריותה של רקמת החיבור יש לאפשר לה לנוח מהמאמץ בין טיפול לטיפול. תכננו את הזמן שלכם באופן שיתרום לבניית הכוח שלכם מבלי להעמיס ולפגוע בכם.