הטיפול הפיזי באהלרס-דנלוס

כמי שפיתחו הרבה דפוסי תנועה לקויים במשך חיים שלמים יש הרבה על מה לעבוד, זמן ארוך יותר עד להרגשת שיפור, ועקרונות עבודה ייחודיים לטיפול בתסמונת. נזכיר שוב שכל אחת/ד שונה ולא כולנו נזדקק לאותו הטיפול, אך אלו כמה דגשים כלליים:

​​

• למידת שליטה וטווחי תנועה בריאים:

אנחנו לומדות/ים לעשות פעולות או תרגילים בטווח התנועה המועדף של כל מפרק, כלומר לא בתנוחה הכי גמישה שהוא יכול להגיע אליה. כאשר המפרק נע בטווח מוגזם, השרירים המייצבים שלו לא מצליחים לייצב אותו, ושרירים אחרים מתגייסים לפצות- שרירים גדולים שמטרתם להניע את המפרק ולא לייצב אותו. התוצאה היא עומס על הגידים והרצועות ופציעה פוטנציאלית שלהם, כאב מפרקי ושרירי עקב הפיצויים (לעתים מורגש כספאזם, קשיון שרירים) והמשך ההגבלה התפקודית. למידת הטווח הנכון למפרק מאפשרת לשלוט בתנועה שלו ולהפעיל את השרירים הנכונים ללא עומס ועם הרבה פחות או ללא כאב.

​

• חיזוק שרירים:

שריר שעושה את עבודתו נאמנה תורם ליציבות המפרק והפחתה בכאבים. אבל בהמשך לסעיף הקודם, ב-EDS/HSD חוזק השריר לבדו לא מעיד על תקינות התפקוד של המפרק. שמת לב למשל שהשרירים שלך דווקא חזקים ובכל זאת יש כאבים ופציעות, והרגשה שהכל לא במקום? אצלנו יש חשיבות עליונה להבחנה בין סוגי השרירים וההתייחסות בהתאם בטיפול. השרירים המייצבים של המפרקים שלנו נחלשים עקב ההפעלה בטווחי תנועה גדולים מדי והם אלה שלרוב יצריכו חיזוק בשלבים ראשוניים. השרירים המפצים, הגדולים יותר, צריכים דווקא ללמוד להרפות בזמן שהשריר המייצב עובד, כדי להפסיק את הפיצוי. "חיזוק" כמו שאנחנו מכירים מתרגילי כוח, פילאטיס, משקולות וכו' יכול להתקיים בבטיחות ובלי פציעות רק כשכל שריר יודע את תפקידו.

​

• תיקון דפוסי תנועה לקויים:

לעתים במהלך הטיפול מגלים שברך כואבת יכולה להמשיך לכאוב גם אחרי עבודה על השרירים שתומכים בה. אחת הסיבות לכך היא שהגוף פועל כמערכת ושפעולתו של מפרק אחד תלויה במפרקים הסמוכים לו. כאשר אחד או יותר מהרכיבים בשרשרת לא פועל כמו שצריך, עלולים להיווצר דפוסי תנועה לא מיטביים כמו הליכה לא יציבה, אחיזה מאומצת מדי שגורמת לכאבים, קימה לא יציבה מהכיסא, ועוד. לאורך זמן עלולים להיווצר נוצרים פיצויים לא רק של שריר בודד אלא של גפה או איבר: פעולות עודפות של איברים ש"מתגייסים" לחפות על מה שמתקשה לעבוד. מטרה חשובה של הטיפול היא לזהות את כל אותם דפוסים לא מיטביים ואת הגורמים להם, ולתקן אותם. למשל, לבדוק גם את מפרקי הירך והקרסוליים/כפות הרגליים כאשר עובדים על ברכיים לא יציבות, כי ייתכן שהפלטפוס ברגל או הירך שנוטה פנימה מושכים אותן כל אחד לכיוונו ומונעים שיפור.

​

• לימוד ויסות שרירי:

מרכיב נוסף בכאב באהלרס-דנלוס הוא הפעלת כוח השריר באופן שגוי- חזק מידי, חלש מידי, או לא בתזמון הנכון. זו עוד סיבה לכך ש"חיזוק שרירים" הוא מושג כללי מדי, וההתייחסות צריכה להיות לא רק לבניית הכוח אלא גם לוויסות ולשליטה בו.

​

נקודה חשובה על הרפיית שרירים: השרירים שאנחנו חווים כ״תפוסים״ עלולים להיות למעשה ב- spasm, שכמו שתיארנו היא מעין התכווצות חזקה שנובעת מהניסיון של שרירים לפצות על חולשת הרצועות והגידים. יש שבוחרות/ים להשתמש באמצעי הקלה לנוקשות שרירים (בין אם גופניים, כמו עיסוי, או תרופתיים) אך חשוב לדעת שאלו מסייעים לרוב לטווח קצר בלבד. בנוסף יש להיות ערים להשפעה של עיסויים או חומרים מרפי שרירים על המפרק, שעלולים להגביר את הכאבים כיוון שהם לוקחים מהם כליל את הכוח לייצב. הקדישו תשומת לב זהה גם לתופעות לוואי מגבירות מתח שריר וכאב בעקבות זאת.  

​​

• מתיחות או לא להיות?

אחת השאלות שחוזרות על עצמן בהקשר לתרגול היא האם לבצע מתיחות או לא. כדאי לקבל הנחיות מהגורם המטפל אך נסביר לגבי המנגנון של מתיחות בהקשר של התסמונות: מתיחות אומנם מתבצעות במטרה להשפיע על השרירים, אך בקצה כל שריר יש גיד שמחבר אותו לעצם, ולכן המתיחה מותחת גם אותו ומשפיעה לרעה על יכולתו לשאת עומס, אם היא נעשית באופן קבוע (אגב, זה בדיוק מה שקורה כשאתן/ם יושבים בתנוחה האהובה עליכן/ם של ישיבה מזרחית מוגזמת, שבסבירות גבוהה כוללת תחושת מתיחה נעימה של הרגליים הגמישות שלכן/ם).

​​

• לימוד פרופריוספציה:

מאפיין מרכזי של התסמונת הוא ליקוי בפרופריוספציה, שהיא אחד מהחושים שלנו. זוהי היכולת הטבעית של הגוף לחוש את עצמו באופן שוטף ובלתי מודע, הן ביחס למרחב והן באופן פנימי. בין היתר זו היכולת לדעת היכן ממוקמים האיברים השונים, באופן אינטואיטיבי ומבלי להסתכל בהם, והיכן נמצאים עצמים שונים במרחב ביחס אלינו. אם אתן מסורבלות, תמיד נתקלים ברהיטים ונופלים לכן חפצים מהידיים- תוכלו להבין בקלות מהי פרופריוספציה לקויה. אולם למעשה זהו תפקוד מורכב ביותר שקשור בחיישנים שנמצאים בשרירים ובגידים, וכן ברכיבים של מערכות העצבים, הראיה, שיווי המשקל ועוד. לענייננו רלוונטי לדעת ששיפור הפרופריוספציה חיוני לתפקוד המפרקים והפחתת הכאב, ושהתרגילים שאתם מקבלים צריכים להיות מותאמים ליכולות הפרופריוספטיביות שלכם.

​

• יציבה ושיווי-משקל:

יציבה ושיווי משקל קשורים לפרופריוספציה, לחוזק שרירי הליבה, לתפקוד השרירים המייצבים ועוד, וכולם בתורם קשורים לתפקוד המפרקים. 

​

• לימוד ביומכניקה נכונה:

זהו בעצם סיכום של כל הסעיפים שנסקרו. "ביומכניקה נכונה" משמעותה תנועה מסונכרנת, מווסתת, מתואמת ומודעת של כלל מרכיבי מערכת השריר-שלד שלנו אלה עם אלה. אם נפרוט זאת לדוגמאות קונקרטיות, זו יכולה להיות יד שלומדת לבצע פעולות במנח תקין של האמה והאצבעות, שרירי ירכיים שלמדו לפעול בלי להעמיס על גידי המפשעה או עצב הירך, ובתזמון נכון שמונע פיצויים מהגב, או הליכה תוך פיזור משקל נכון בין הרגליים.

​

• פרקי זמן למנוחה (החלמה) בין טיפולים:

זוהי נקודה חשובה ביותר שחשוב להיות מודעים לה. בגלל שבריריותה של רקמת החיבור יש לאפשר לה לנוח מספיק מהמאמץ בין טיפול לטיפול. תכננו את הזמן שלכן/ם באופן שיתרום לבניית הכוח מבלי להעמיס ולפגוע בכן/ם.