התגברות על מכשולים: המסע שלי אל חוזק ועצמאות
שמי שירן, ואני בת 27. אני רוצה לחלוק סיפור שקרוב מאוד לליבי, מסע דרך ההתמודדויות הכי עמוקות שלי עם תסמונת אלהרס-דנלוס, מום מולד בלב שגורם לדופק גבוה והתקפים של הפרעות קצב מסוכנות, והקרב להשבת הניידות והעצמאות שלי.
במשך שנים חייתי עם כאבים כרוניים ואפיזודות של דופק גבוה מאוד, הנובע מההפרעה הגנטית שלי ומצב הלב שלי. למרות ניתוח לב בגיל 9, האתגרים עם הדופק נמשכו, ולפני כ-7 שנים חיי קיבלו תפנית בלתי צפויה נוספת. התחלתי לחוות כאבים עזים ברגל שמאל ובגב, מה שהוביל לנקודה שבה לא יכולתי ללכת ונאלצתי להסתמך על כיסא גלגלים לצורך ניידות. הסיבה הייתה בגדר תעלומה, אחרי יותר משנה של בדיקות וטיפולים לא מוצלחים, נתגלה שיש לי אנדומטריוזיס עם נגעים בגב ובעמוד השדרה שיושבים על מערכת העצבים של רגל שמאל, יחד עם שלושה קרעים מלאים בלברום בירך.
הדרך קדימה נראתה לא ברורה. ניתוח אנדומטריוזיס היה מסוכן מדי עם סיכון גבוה לשיתוק, וניתוח לתיקון קרעי הלברום לא הקל על הכאב ולא החזיר לי את יכולת ההליכה. אבל סירבתי לראות בזה את סוף הסיפור שלי.
נחושה לעמוד שוב על רגלי, יצאתי למסע אינטנסיבי של שיקום ופיזיותרפיה. הדרך הייתה קשה, מלווה במאבק של חמש שנים בהתמכרות לפרקוסט, כתוצאה של ניהול הכאב הכרוני שלי.
אבל הנה אני, שנה וחודשיים נקייה מאופיאטים, חולקת את הניצחון שלי נגד כל הסיכויים. באמצעות רצון טהור, אימון ובניית שרירים, החזרתי את היכולת ללכת ללא סיוע. למדתי את חיבור גוף-נפש, זיהוי הגבולות שלי, זיהוי בין כאב מפרקי לבין כאב שרירי וחיזוק השרירים המייצבים שלי.
יותר מכל, המסע שלי לימד אותי את כוח החוסן ואת החשיבות של הצבת יעדים. הגוף והנפש שלנו מסוגלים להתגבר על אתגרים עצומים. עם נחישות, תמיכה ועבודה קשה, הכל בר השגה. היום, אני מתאמנת כל שבוע עם משקלים כבדים, לא רק בונה את הכוח הפיזי שלי אלא גם מחזקת את הנחישות והרוח שלי.
לכל מי שעומד בפני הקרבות שלו, דעו את זה: אתם חזקים יותר ממה שאתם חושבים, ועם התמדה אתם יכולים להתגבר על הכל. בואו נאמץ את המאבקים שלנו, נכוון את הכוונת גבוה, ולעולם לא נוותר על החלומות שלנו.
בואו נמשיך לדחוף קדימה, ביחד.
