top of page
סיפורי השראה על ההתמודדות עם התסמונות
כאן אפשר לקרוא סיפורים מעודדים של חברות וחברי הקהילה שמצאו דרך לחיים עם משמעות, צמיחה ואופטימיות לצד הקשיים של התסמונות, או שהצליחו לייצב מפרקים וכך לחיות עם פחות כאב ויותר מימוש.
נשמח מאוד לפרסם גם את סיפור ההשראה שלך, אפשר לספר לנו אותו כאן.
וכאן אפשר להגיע לקבוצות התמיכה שלנו, שם אפשר לפגוש את הפנים מאחורי הסיפורים
רתם אקר #2
"לחגוג ניצחון":
ב-04/05/2023 היה לי ניצחון ענק - רקדתי כל הלילה בחתונה שלי, וחיבקתי א.נשים בלי לפרוק את השכמות! ברשותכןם, אדבר יותר על החיבוקים.
בשנה האחרונה יצא לי (תת) לפרוק את השכמות מספר פעמים, אבל פעמיים מהן היו אחרי חיבוק. המקרים של הפריקה גם היו אקסטרה מתסכלים, כי היינו במפגשים משפחתיים עם המשפחה של טל, בן הזוג, אז היה לי קצת קשה פשוט להישכב על הספה ולא לזוז.
הפעם הראשונה שזה קרה הייתה כשסבתא של טל הייתה מאושפזת (טפו טפו, היום היא בסדר). באנו לבקר אותה בבית החולים, ובסבב חיבוקי הפרידה לפני שהלכנו הביתה חיבקתי את דוד שלו שהיה שם גם, והשכמה החליטה שגם היא רוצה להגיד שלום. ממש הרגשתי אותה זזה ולא חוזרת למקום הנורמלי שלה לגמרי ואמרתי לטל משהו בסגנון "טוב, חייבים לחזור עכשיו הביתה לפני שגם אני מתאשפזת" - כי ברור שלא ייקחו אותי ברצינות במיון עם תת פריקה. הצלחתי לדחוף אותה חזרה מספיק כדי שאוכל לנהוג הביתה, בבית הצלחתי פחות או יותר להחזיר אותה למקום וכמובן שכל האירוע לווה בכמה ימים של כאבים לאחר מכן.
הפעם השנייה הייתה אצל אמא של טל, הוא הרים את האחיין בן ה-6 שלו לחיבוק, הצטרפתי אליהם לחיבוק משולש וברגע שהרמתי את היד הבנתי שמשהו לא טוב קרה שם. נשארנו עוד קצת, וכשחזרנו הביתה הייתה הרוטינה המוכרת של להחזיר את השכמה למקום, עוד כמה ימים של כאבים וחזרה לשגרה.
אחרי הפעם השנייה, הפיזיותרפיסטית המדהימה שלי, רינת פרנקל, ואני, החלטנו שדי מספיק - אני צריכה ללמוד לחבק בלי שהשכמות יצאו לטייל!
בעזרת הרבה מאוד סבלנות והתמדה, תירגלנו תנועה נכונה של הרמת ידיים עד גובה של כתף ממוצעת כדי שהשרירים ילמדו מה התנועה הנכונה שהם צריכים לעשות. קודם כל, בדקנו איך אני מחבקת ומה התנועה הלא תקינה שאני עושה שגורמת לשכמה לצאת. גילינו שאני נוטה לחבק מלמעלה הרבה פעמים, וכשאני מרימה את היד השכמה שלי הולכת אחורה. מכאן בנינו כמה תרגילים שהמטרה שלהם אחת: ללמוד לקבע את השכמה לפני שאני מרימה את היד, בעצם "לנעול" אותה במקום באופן שמקל על הרמת הידיים, ובלי שהעצם עצמה תזוז אלא השרירים שמסביבה. תרגלנו את התנועה גם בעמידה כנגד קיר (להחליק את הידיים למעלה על קיר, תוך כדי שמירה על השכמות במקום), וגם בשכיבה (להצמיד את השכמות למזרון, ולהרים לאט את הידיים מכופפות, בצורה של סיבוב כלפי מעלה). אף פעם לא עשיתי את שני התרגילים באותו יום, בימים שעשיתי פעילות פיזית אחרת לא עשיתי את התרגילים (למשל, אם שחיתי, אימצתי מספיק את הכתפיים ולכן לא תירגלתי כדי לא להגיע למצב של over use), אבל כשתרגלתי הקפדתי מאוד לשים לב מתי אני מרגישה תנועה לא נכונה, בדקנו מה המקור שלה ותיקנו.
עבדנו על זה ככה כמה חודשים טובים, ובחתונה חיבקתי קרוב ל-200 א.נשים והכל נשאר במקום, זה ניצחון ענק מבחינתי!
bottom of page